התפתחות הבינה המלאכותית שמה אנשי מקצוע מהתחום שלי ומתחומים משיקים, ולא רק, בשאלה לגבי עתידם המקצועי ועתיד מגע יד האדם והיצירה האנושית בכלל. יש האומרים שאין תחליף למחשבה ומגע אנושיים ויש שגורסים שאין ממש צורך בכך, ויש כבר מאמרים על כך שהיוצרים המצליחים העתידיים יהיו אלה שייטיבו לנסח את ההוראות למנועי הבינה המלאכותית.
כך, בעודי חוככת בדעתי על מה לכתוב את הפוסט הבא שלי, התייעצתי עם ידידנו החדש, צ׳אט ג׳י.פי.טי. שהציע לי לכתוב פוסט קצר על תנועה או זרם כלשהו בעיצוב. זרמתי עם זה.
ביקשתי דוגמאות וקיבלתי כמה, ומתוכן קפצה לי מייד התשובה למה שחיפשתי. הצ׳אט הזכיר לי את ״התנועה לאמנויות ואומנויות״ שקמה במאה ה19 באנגליה, ופעלה למול המהפכה התעשייתית, סביב התנגדותם של אנשי אמנות, אומנות ועיצוב, לשימוש במכונות לייצור זול של פריטי אמנות באיכות פחותה וללא מגע יד אדם.
בעולם של ייצור המוני המוצף בפריטים זולים ובאיכות ירודה אנחנו כבר חיים, וכעת עם הבינה המלאכותית זה מתעצם עוד יותר. נראה שככל שהקידמה 'מאיימת להשתלט', היא עושה זאת במחזוריות ספירלית ועוצמתית יותר ויותר.
"ללא עיסוק אנושי מכובד ויצירתי אנשים יתנתקו מהחיים"
ויליאם מוריס
אחד היוצרים הבולטים בתנועה לאמנויות ואומנויות היה וויליאם מוריס, מעצב טקסטיל בריטי נודע, שאת הדגמים שהוא עיצב אנו מכירים היטב. מוריס עסק במלאכות שונות, ביניהן גם עיצוב פנים ועיצוב רהיטים. הוא היה מעורב באופן אישי גם בייצור, מה שהיווה חלק משמעותי מהאג'נדה של התנועה. מוריס לא החרים את השימוש במכונות כל עוד נשמרה מבחינתו ההקפדה על ייצור איכותי ולא על ייצור זול והמוני ומגע ידו של היוצר.
יש בי סקרנות והערכה לתהליכים תרבותיים וחברתיים ולאנשים ״עשו היסטוריה״ עם פעילותם לאור האמונות והאג׳נדות שלהם, ויצרו זרמים ותנועות משמעותיות. וגם תהייה לגבי היכולת העכשווית שלנו ליצור שינויים ותנועות היסטוריות. אולי כי אז היה יותר מקום לחדש תחת השמש, אולי כי היה מקום נרחב יותר למחשבה אידיאליסטית ולתנועות חברתיות וערכיות היתה השפעה חזקה יותר.
התנועה לאמנות ואומנות הגיעה לסופה עם עליית המודרניזם, ואחריו הפוסטמודרניזם שכבר גרס, בגדול, שבאמת אין חדש תחת השמש והכל זה בעצם פירוק והרכבה מחדש של מה שכבר נעשה. קצת מזכיר את מידג'רני, רק מזווית אינדיבידואלית ופחות פופולרית.
הכניסה של הבינה המלאכותית בהיקפים המוניים מסתמנת כנקודת מפנה היסטורית. יש כבר דיבורים על זכויות יוצרים ותביעות ואם תיכנס רגולציה או לא, ומה יילד יום, אבל הכל עוד בחיתוליו. מעניין אם בעוד 200 שנה יסופר גם עלינו, אנשי המאה ה21, שקמו בתוכנו זרמים או תנועות תרבותיות ערכיות מובחנות וממוסגרות, המתנגדות לתהליכים מסוג זה בקני מידה מכתיבי תרבות. עולמנו עובר שינויים משמעותיים מאד וניצב בפתחו של עידן חדש.
למרות שהדחף הראשוני למול איומי הקידמה על האדם, הוא להתנגד ולרצות לשמור על הקיים, קיימים גם הסקרנות וגודל המימדים של התופעה. כך שאולי אי אפשר וגם לא חובה להתנגד, אלא לראות כיצד אנחנו רותמים את הבינה המלאכותית שיצר האדם, למען עתיד טוב יותר.